שלשול הנו אחת התלונות הנפוצות במרפאה הוטרינרית.
גורמים נפוצים הם:
- סיבות שקשורות במזון – שינויי מזון, אכילה בעודף, אכילת זבל או מזון מקולקל.
- גורמים מזהמים – טפילים (תולעי מעיים או אחרים), חיידקים, וירוסים.
- מחלה של מערכת העיכול – דלקות של הקיבה / מעי, כיבי קיבה (אולקוס), תגובות של מערכת החיסון, גידולים.
- מחלה באיברים אחרים – מחלת כבד\כליה\לבלב, שינויים הורמונליים, גידול, הרעלות שונות.
במטרה למקם את מקור הבעיה הוטרינר ירצה לדעת פרמטרים כמו כמה זמן כבר נמשך השלשול, מה צבע הצואה, תכיפות היציאות, דחיפות (האם לבעה”ח קשה להתאפק?), כמות, האם בעה”ח מתאמץ לתת צואה? האם נראה שכואב לו? האם השלשול דמי?
אנו מעדיפים לסווג את השלשול לאקוטי (כלומר חריף ופתאומי) או כרוני
שלשול אקוטי
מוגדר כשלשול שנמשך פחות משבועיים, בד”כ מדובר בשלשול שהחל בימים האחרונים.
הוטרינר מעוניין לדעת האם מדובר בגור? האם בעל החיים אכל משהו יוצא דופן? נחשף לרעל? חולה במחלה שאובחנה קודם?
בהתאם להיסטוריה יחליט הווטרינר אילו בדיקות לבצע וכיצד לטפל.
שלשול אקוטי גורם איבוד מוגבר של נוזלים ולכן חשוב לספק נוזלים אם דרך הפה אם בעל החיים מוכן לאכול ולשתות או, במידה ובעל החיים מיובש . מקיא, במתן באינפוזיה. כאשר יש חשש לזיהום חיידקי (למשל עקב עלית חום או ממצאי בדיקת דם) הוטרינר ימליץ גם על מתן אנטיביוטיקה. כמו כן, כתלות במקרה יומלץ על צום לזמן מוגבל ולאחריו אכילת מנות קטנות של מזון קל לעיכול.
כאשר השלשול חמור או עם סימני דם והכלב או החתול מראה סימנים מדאיגים כגון: דיכאון, חום, התייבשות מדובר במצב חירום ויש לפנות לוטרינר בהקדם. במקרים כאלה יש צורך בבדיקות נוספות כגון בדיקת דם, בדיקת צואה ו\או שתן וצילומי רנטגן.
שלשול כרוני
יכול להיות ממושך וקבוע או בא בגלים. בד”כ אינו מגיב לטיפול סימפטומטי (נוזלים, מזון קל לעיכול, אנטיביוטיקה ) ומצריך אבחון מעמיק (בדיקות דם, אולטראסאונד, בדיקות הורמונליות, לעיתים לקיחת ביופסיות ועוד).
גור או בוגר?
מבין הסיבות הרבות לשלשול ישנן כאלה שאופייניות לגורים ואחרות שאופייניות יותר לבוגרים.
כאשר מדובר בגור משלשל מדובר במצב חירום כיוון שלגורים יש רזרבות מועטות ויכולת מוגבלת להתמודד עם מחלה כך שמצבם עלול להתדרדר במהירות. גורים רגישים יותר למחלות מדבקות כיוון שמערכת החיסון שלהם אינה מפותחת לחלוטין. ישנם גורמים מדבקים רבים, חלקם מדאיגים יותר וחלקם פחות. זיהום בקטריאלי (סלמונלה, קולי, שיגלה, קמפילובקטר) ניתן לטיפול בעזרת אנטיביוטיקה. תולעי מעיים הן גורם נפוץ לשלשול וגם כנגדן קיים טיפול תרופתי.
גורים עם שלשולים חריפים חייבים בבדיקת וטרינר ללא כל דיחוי
כאשר מדובר בזיהום ויראלי (בכלבים בעיקר פרוו אך גם כלבלבת. בחתלתולים חתלתלת) אין טיפול ספציפי אלא טיפול תומך בכדי לעזור לגוף להתגבר על הוירוס. הדבר נעשה בד”כ באשפוז בעל החיים ע”י טיפול תומך (נוזלים, אנטיביוטיקה, נוגדי הקאה במידת הצורך, תרופות להורדת חומציות הקיבה ועוד).
סיבות אחרות לשלשול בגור קשורות בנטייתם של גורים להכניס לפה כמעט כל מה שנקרה על דרכם. מסיבה זו גורים נוטים יותר לחסימות מעיים, אכילת זבל או מזון מקולקל והרעלות.
לסיכום – שלשול יכול אומנם להיות “סתמי” ולהיפתר בקלות יחסית אך עלול להיות מסכן חיים. מרבית המקרים מצריכים בדיקה רפואית שכן במצבי מחלה מסוימים עלולים להיווצר שינויים כרוניים ואז הפתרון קשה יותר.
