מהי מחלת הפרוו בכלבים?
זוהי מחלה הנגרמת על ידי וירוס הפוגע בעיקר בתאי המעי ומח העצם. וירוס זה פוגע בעיקר בגורי כלבים לא מחוסנים החל מגיל חודש ולעיתים יכול לפגוע בגורים צעירים יותר אם האם לא חוסנה או אם היא נדבקה בוירוס בזמן ההריון. סימני המחלה הקלאסיים הם חוסר אכילה, הקאות ושלשולים.
כיצד עלול הכלב להידבק בפרוו?
ההדבקה העיקרית הינה דרך בליעה של חומר נגוע, בעיקר צואה.
האם יש גזעי כלבים רגישים יותר למחלת הפרוו?
ידוע כי גזעי הרוטווילר, דוברמן ופיטבול נחשבים רגישים יותר. בגזעים אלו בד”כ סימני המחלה חמורים יותר וזמן המחלה ממושך יותר.
עם זאת כל גזע יכול לחלות במחלה וחומרתה קשה יותר בגיל צעיר ובשיתוף עם גורמי מחלה אחרים כמו חיידקיי מעיים וטפילים. סימני המחלה נראים בדרך כלל כארבעה ימים עד שבוע לאחר ההדבקה.
מהם סימני מחלת הפרוו בכלבים?
צורה נדירה של המחלה היא בגורים צעירים מחודש בהם תתכן פגיעה של הווירוס בתאי שריר הלב מה שיכול להוביל למוות פתאומי. צורת מחלה זו היא נדירה כיום מאחר ולגורים צעירים יש בד”כ נוגדנים המגנים עליהם אשר הועברו אליהם מאימם שחוסנה בעבר.
בערך חודש עד חודש וחצי לאחר ההמלטה רמת הנוגדנים שקיבל הגור מאימו מתחילה לרדת ואם אינו מחוסן בזמן הוא הופך להיות פגיע שוב לוירוס.
סימני מחלת הפרוו בגורי כלבים הם:
- חוסר תיאבון
- הקאות
- שלשול מימי עד דמי
- חולשה חמורה
- כאב בטני / נפיחות בטנית
- חום
מהם הגורמים אשר משפיעים על חומרת המחלה בכלב:
משקל הכלב – המחלה קשה יותר לטיפול בגורים קטנים מאוד. בעיקר מאחר והטיפול מתבסס על מתן תרופות ונוזלים לוריד ובגורים אלו לא תמיד קל לשמור על גישה ורידית תקינה. גורים אלו גם מתקשים מאוד לשמור על רמת סוכר תקינה בדם וטמפרטורת גוף.
גיל – ככל שהגור צעיר יותר לרוב המחלה תהיה קשה יותר.
גזע – כאמור ישנם גזעי כלבים רגישים יותר מאחרים.
רמת נוגדנים – ככל שיש לגור יותר נוגדנים סיכוייו להתגבר על המחלה עולים (הנוגדנים יכולים להגיע מהאם או מחיסון קודם אם הספיק לקבלו).
גורמי סטרס אחרים – חוסר תזונה מספקת, תנאי סביבה קשים, זיהום משולב של פרוו יחד עם מחלות אחרות, טפילים או תולעים.
כיצד יאבחן הוטרינר את מחלת הפרוו?
חשד ראשוני למחלה עולה בגור לא מחוסן (או מחוסן חלקית) עם סימני המחלה שתוארו.
לאחר מכן בד”כ יבצע הוטרינר בדיקות דם וצואה.
בדיקות דם:
ספירת דם – בבדיקה זו הממצא הבולט ביותר הוא רמה נמוכה מאוד של תאי דם לבנים (אשר תפקידם בהגנת הגוף נגד וירוסים וחיידקים). דבר זה נגרם בשל פגיעת הוירוס במח העצם האחראי על ייצור תאים אלו.
בבדיקת ביוכימיה של הדם נמצא רמות נמוכות של חלבון, נוגדנים וחלק ממלחי הדם. זאת מכיוון שאלו אובדים בשלשולים ובהקאות. בגורים קטנים לעיתים גם רמת הסוכר בדם תרד לרמה מסכנת חיים.
בבדיקת צואה ניתן לאשר את החשד למחלה (אך בדיקה שלילית לא שוללת אותה). כיום קיים בבית החולים קיט בדיקה חדש שיכול לאבחן את המחלה גם אם הגור חוסן בעבר.
בדיקת אולטראסאונד מסייעת לראות את העימדון האופייני של מערכת העיכול ומסייעת גם היא לאבחון.
טיפול במחלה
גור חולה ומיובש חייב טיפול אינטנסיבי באשפוז, עדיף בבית חולים וטרינרי הפועל 24/7. הטיפול במחלה עשוי להיות קשה, מורכב וממושך. הטיפול כולל:
נוזלים לווריד בתוספת סוכר ומלחים האובדים בשלשול ובהקאות. במקרים רבים יינתנו גם תוספי ויטמינים.
אנטיביוטיקה לווריד – בשל הירידה בתאי הדם הלבנים הגוף פגיע לזיהומים אחרים ולכן חשיבות הטיפול באנטיביוטיקה (שאינה מטפלת בווירוס עצמו כמובן).
תרופות נגד הקאות ובחילות – בבית החולים בד”כ משלבים לפחות שלוש תרופות שונות במטרה להביא את הגור לחזרה לאכילה מהירה ככל האפשר.
חימום – חשוב מאוד, בייחוד בגורים קטנים מאוד שאינם מצליחים לשמור על חום הגוף התקין.
שיכוך כאבים – בשל עימדון מערכת העיכול הכלב סובל מכאב בטן משמעותי.
תרופות המפחיתות את החומציות במערכת העיכול.
טיפול נגד תולעים – להפחית טפילים ותולעים אשר יקשו על הגור להתמודד עם הווירוס.
הזנה מתאימה קלת עיכול – בגורים קטנים לעיתים תינתן הזנה בצינור לקיבה. בחלק מהמקרים הקשים תבוצע הזנה חלקית דרך הוריד.
פלסמה – מהווה טיפול חשוב במקרי פרוו רבים. משמשת להשלים את החלבון החסר לכלב שאבד בשלשול ומסייעת גם בכך שמכילה נוגדנים נגד הוירוס.
ניקיון – חלק חשוב מאוד בטיפול בבעלי חיים אלו שמערכת החיסון שלהם פגועה והם מקיאים ומשלשלים. יש להקפיד על הגיינה והחלפת המצעים (בבית החולים אנו מקפידים שישהו על סדיניות סופגות המוחלפות כל מספר שעות).
במהלך האשפוז מבוצע ניטור קפדני אחר מצב הכלב ובדיקות דם עוקבות בכדי לשנות ולהתאים את הטיפול למצבו. כל כלב נבדק ע”י אסיסטנט כל מספר שעות ולפחות פעמיים עד שלוש פעמיים ביום ע”י רופא (בין היתר בכדי לחפש סימנים לסיבוך המחלה בשם אינטוסספשן – השתפלות מעי).
חשוב מאוד לאשפז כלבים אלו בנפרד משאר בעלי החיים מאחר והוירוס מדבק ביותר. בבית החולים שלנו בהרצליה, קיים חדר בידוד רחוק ונפרד משאר האשפוז למניעת הדבקה של שאר בעלי החיים.
מניעת פרוו בכלבים
טיפול בחיות חולות – חשוב לטפל בהן באזור מבודד רחוק מכלבים אחרים ולהשתמש לחיטוי בחומרים מתאימים בכל אזור בו היה גור חולה (בבית או במרפאה המטפלת). חשוב לדעת כי זהו וירוס מאוד עמיד אשר יכול לשרוד בסביבה כחצי שנה! כמו כן הוירוס עמיד לחלק מחומרי החיטוי הקיימים (לכן לחיטוי בבית אנו ממליצים להשתמש באקונומיקה מדוללת). בבית החולים יש לנו חומרי חיטוי יעודיים כנגד וירוס זה.
חשוב להבין גם כי כלב שהחלים עשוי להפריש את הוירוס לאחר החלמה ולכן חשוב שלא יהיה במגע עם כלבים צעירים / לא מחוסנים. כמו כן, אין להכניס גור צעיר לבית בו היה גור עם פרוו במשך מספר חודשים לאחר מכן.
חיסון – חשוב ביותר במניעת המחלה. אם הגור שלכם עדיין לא מחוסן באופן מלא, אין להוציאו מהבית לאזור בו יש כלבים רבים. בקשו הנחיה מהוטרינר שלכם כיצד לנהוג. חיסון לפי הפרוטוקול המומלץ מונע כמעט לחלוטין את המחלה.
פרוגנוזה (תחזית החלמה מהמחלה)
כאמור, פרוו הינה מחלה קשה הדורשת טיפול באשפוז. ללא טיפול במרבית המקרים תוביל למוות. עם זאת, באבחון מוקדם ועם טיפול אינטנסיבי באשפוז בבית חולים וטרינרי, סיכויי הגור להחלים עומדים על 80-90%.
מקרים קלים של פרוו ידרשו כיומיים אשפוז ואז המשך טיפול בבית, מקרים קשים עשויים לדרוש שבוע אשפוז ויותר. קיימים גם לצערנו מקרים שגם עם הטיפול הטוב ביותר, לא ניתן להציל גור חולה בפרוו.
