במאמר זה נדבר על בעיות בדרכי השתן בחתולים (idiopathic cystitis ואחרים)
בעיות בדרכי השתן בחתולים באות לידי ביטוי לרוב בדלקת לא זיהומית (ללא חיידקים) של שלפוחית השתן וצינור השופכה (הצינור המוביל את השתן מהשלפוחית החוצה).
ישנם גורמים רבים האחראים לדלקת, אך ברוב המקרים (כ- 60%) לא נמצא גורם ראשוני והם מכונים אדיופטים (ללא גורם ראשוני ידוע).
המחלה שכיחה יחסית בחתולים ויכולה להופיע בחתולים וחתולות בכל הגילאים, אך שכיחה בעיקר בחתולים זכרים מסורסים צעירים עד גילאי ביניים בעיקר אם בעלי משקל עודף. בנוסף המחלה שכיחה בחתולי בית (שאינם יוצאים החוצה) המשתמשים רק בארגז צרכים ואוכלים אוכל יבש.
סימנים של דלקות בדרכי השתן – כיצד נזהה שלחתול בעיה בדרכי השתן?
- עליה בתכיפות מתן השתן
- דם בשתן
- קושי במתן שתן (יציאה וכניסה לארגז, יללות בעת מתן שתן, חתול משתהה בעת מתן הצרכים – לעיתים המצב יכול להראות כמו עצירות)
- עשיית שתן מחוץ לארגז או במקומות לא אופייניים (אמבטיה, כיור, מיטות וכד’),
- ליקוק איזור איבר המין (לרב קשור לכאב או חוסר נוחות ולא לניקיון האיזור)
- ובמקרים קיצונים חסימת שתן – מצב מסכן חיים!
הרבה ממקרי בעיות דרכי השתן בחתולים חולפים מעצמם תוך 1-2 שבועות. במקרים רבים קיימת חזרתיות גבוהה כאשר חומרת הסימנים הקליניים עלולה להשתנות בין החזרות.
מדוע זה מסוכן?
כמו בבני אדם (בעיקר נשים) הדלקת גורמת לכאבים רבים ומצוקה לחתול.
כאשר מגלים את הבעיה בשלבים הראשוניים ניתן לטפל בה יותר בקלות, באופן יחסי.
הסיבוך החמור ביותר של בעיות בדרכי השתן בחתולים (בעיקר זכרים כמעט ולא נראה בנקבות) הוא חסימת שתן, כאשר קריש דם, אבן או פקק חוסם את צינור השופכה ומונע השתנה – זהו מצב חירומי מסכן חיים הדורש טיפול וטרינרי מיידי.
במידה והחתול נחסם הוא לא מסוגל לתת שתן, חומרי רעל שנאגרו בשלפוחית השתן והיו אמורים לצאת מחוץ לגוף נספגים בחזרה לדם או שאינם מפונים אל מחוץ לגוף. חומרים אלו גורמים למגוון בעיות בניהן ירידה בקצב לב, ירידה בטמפרטורת הגוף והגעה למצב של שוק (הלם) עד למוות.
מצב זה מאופיין בניסיונות השתנה לא מוצלחים של החתול המלוים בירידה בחיוניות/מצב רוח, תיאבון, הקאות עד לאפתיה ומוות.
גורמים לדלקות בדרכי השתן בחתולים:
- דלקת שתן לא זיהומית אדיופטית (ללא סיבה ידועה) – ברוב בעיות בדרכי השתן בחתולים לא נמצא הגורם הראשוני והדיאגנוזה מתבצעת לאחר שלילת כל הגורמים האחרים. מצב בו לא נמצא גורם ראשוני נקרא אידיופטי. ההשערה הרווחת כיום היא שלסטרס יש תפקיד חשוב בהמשכיות של הדלקת.
סיבות לסטרס כוללות: ארגז צרכים מלוכלך, שינוי החול של הארגז, שינוי של השיגרה הרגילה (תינוק חדש, חיה חדשה בבית, מעבר דירה, שיפוצים או רעש חיצוני אחר וכל דבר אחר), שינוי מזון, מריבות עם חתולים אחרים וכדומה. - אבנים בשלפוחית השתן – האבנים הנפוצות בחתולים הם מסוג סטרוויט וקלציום אוקסלאט. העלאת כמות המים במזון ע”י עידוד שתיה ומתן מזון רטוב מורידים את שכיחות היווצרות האבנים.
- היווצרות “פקקים” החוסמים את צינור השופכה – מצב זה מאפיין דלקת כרונית, עקב הדלקת נוצר משקע בשלפוחית שיוצא עם השתן (דומה לגרגירי חול בשתן). לעיתים המשקע מתגבש ונוצר מעין “פקק” שעלול לגרום לקושי בהשתנה עד לחסימה מלאה.
- דלקת חיידקית (זיהומית) בדרכי השתן – זיהום לרב אינו הגורם הראשוני לבעיות בדרכי השתן בחתולים (5-10% מהמקרים בלבד). כאשר רואים זיהום (חיידקים) בשתן הרבה פעמים הדבר משני לגורמים אחרים.
הרבה פעמים ניתן לראות שילוב של הגורמים השונים אשר יקבע בסופו של דבר את חומרת הסימנים הקליניים אותם מציג החתול/ה.
חזרתיות?
- קיימת נטייה לחזרתיות לאורך חיי החתול/ה אך התדירות וחומרת המצב ילכו ויפחתו אם נוקטים באמצי המניעה שיפורטו בהמשך.
- ב- 40-50% מהחתולים תהיה חזרתיות של הסימנים הקליניים תוך 1-2 שנים.
- במקרי חזרתיות יש לעשות הערכה כוללת ומקיפה הכוללת בדיקות דם מלאות, בדיקת שתן (כולל תרבית ורגישות חוזרים) והדמיה של מערכת השתן.
טיפול בבעיות בדרכי השתן בחתולים:
בעיות בדרכי השתן ללא חסימה לרב חולפות מעצמן תוך כשבועיים, והטיפול הניתן הוא טיפול לטווח הקצר שמטרתו להקל על החתול הסובל בזמן הזה (אנטיביוטיקה אם צריך, שיכוך, מרחיבי שופכה) וטיפול מניעתי לטווח הארוך שכולל שינוי הסביבה, המזון והעלאת צריכת המים.
שינוי מזון – שינוי למזון רפואי שמטרתו העלאת כמות השתיה והחמצה של השתן כך שהסיכוי לגדילת חיידקים והיווצרות אבנים ירד.
מתן מזון רטוב שיהווה חלק מהמנה היומית או כל המנה היומית. מזון רטוב מכיל 80% מים ומהווה דרך טובה מאוד להעלאת צריכת המים של החתול – דבר חשוב ועיקרי בטיפול ובמניעה העתידית!
העלאת צריכת המים – העלאת צריכת המים הינה הדבר החשוב ביותר מאחר וחתול ששותה הרבה מים יוצר שתן מדולל (לא מרוכז) וכך מוציא דרך השתן משקעים המצטברים בתוך השלפוחית ותורמים להיווצרות בעיות בדרכי השתן בחתולים.
העלאת צריכת המים מתבצעת על ידי:
- פיזור קערות מים בבית (בעיקר בבית דו קומתי צלחת מים בכל קומה), שימוש לפחות בצלחת מים אחת רחבה (יש חתולים שלא אוהבים מגע של השפם בדפנות הקערה דבר שיוריד את תכיפות השתיה)
- מילוי יומי של צלחות המים (רצוי עד לסוף הקערה), מתן מזון רטוב
- מתן מי טונה או מרקים,
- ערבוב מעט מים עם המזון היבש
- שימוש במזרקות מים (בעיקר בחתולים שאוהבים לשתות מהברז, מים זורמים) ועוד..
שינוי סביבה:
ארגז צרכים – טיפול קבוע בארגז הצרכים. ההמלצה היא ניקוי של הארגז כל יום באופן קבוע. שימוש בחול חתולים ללא ריח. יש להימנע מהחלפה של סוג חול החתולים לעיתים קרובות (לדבוק בסוג מסוים). מיקום הארגז באזור בו החתול מרגיש בטוח ושקט (לא ליד דלת כניסה) וכן לא למקמו ליד האוכל של החתול (חתולים לא אוהבים לאכול/לשתות במקום בו עושים את הצרכים שלהם).
מניעת סטרס והעשרה סביבתית – יש לספק לחתול מקומות מחבוא (מלונה לחתול ניתן לקנות או לעשות מקופסת קרטון), לספק לחתול צעצועים מסוגים שונים (עכבר, כדור וחכה) ולהחליפם ברוטציה, לספק מתקני גירוד וטיפוס, לאפשר לו גישה למקומות גבוהים (מדף, אדן חלון וכד’), לספק לו מקום מנוחה במקום בטוח ושקט (רחוק ממזגנים), זמן איכות עם הבעלים – לשחק עם החתול 10-15 דקות ביום ולאפשר לו אם רוצה לשחק עם חתולים אחרים בבית (יתרום גם למשקל החתול).
ישנם גם מוצרים בשוק שמורידים סטרס בחתולים – הכי שכיח הינו ה- ” Feliway®'” שמצוי בצורת תרסיס או מתקן מפיץ ריח בחשמל שמפיצים ריח של פרומונים סינטטים המורידים סטרס בחתולים. ההמלצה להשתמש בתכשיר בחדר בו החתול נוטה להשתין מחוץ לארגז או בחדר בו החתול מבלא את רוב זמנו.
כאמור הרבה מהחתולים עם בעיות בדרכי השתן, בעיקר דלקת שתן אדיופטית רגישים לגורמים סביבתיים (גורמי סטרס). מקורות סטרס פוטנציאלים כוללים גורמים הקשורים לסביבה (קולות רעש לא צפויים, שיפוץ), לבעלים, לשינוי מגורים, שינוי לוח הזמנים של הבעלים ותוספת או היעדר אוכלוסית הבית השגרתית (חיות או אנשים).
גורמי סטרס אלו ואחרים יכולים להוות טריגר להיוצרות או חזרתיות של התופעה. לכן מניעה והמשך בטיפול לטווח ארוך מהווה חלק אינטגרלי וחשוב מאוד. הקפדה על דברים אלו תתרום לאיכות חייו של החתול ותוריד את תכיפות החזרתיות של הבעיות בדרכי השתן.
מה עושים במקרי חסימת שתן?
בעיות שתן חסימתיות דורשות טיפול וטרינרי דחוף ביותר – זהו מצב מסכן חיים שעלול להסתיים במוות תוך שעות. לכן יש חשיבות במעקב אחר הרגלי השתן של החתול (לוודא שעושה שתן בכמות סבירה לא רק טיפות מעטות) ולהכיר את הסימנים הקליניים:
קושי במתן שתן, חתול שמילל כשמנסה לתת שתן, יוצא ונכנס לארגז, לא רואים שתן בארגז או שלוליות קטנות יותר מהרגיל, ירידה בחיוניות ומצב הרוח, ירידה באכילה והקאות ובמצבים מתקדמים אפתיה עד לחוסר יכולת לזוז ומוות.
בכל חשד יש להביא מיד את החתול לוטרינר תורן ולא לקחת סיכון!!
