במאמר זה נדבר על חרדת נטישה בכלבים – סינדרום הכרוך בסבל לכלב ולבעליו – וטיפים להתמודדות עם המצב
מה היא חרדת נטישה?
חרדת נטישה הינה סינדרום אשר גורם לסבל רב לבעלים ולכלב. מצב זה יכול להופיע בכלבים מכל גזע ובכל גיל. כלב עם חרדת נטישה הופך למאוד חרד כאשר הוא מופרד מהבעלים שלו. רמת החרדה וכיצד היא באה לידי ביטוי משתנה מכלב לכלב. יש כלבים אשר נכנסים לחרדה ברגע שאינם רואים את הבעלים שלהם והולכים אחריהם מחדר לחדר. לעומת זאת ישנם כלבים אשר הופכים להיות חרדים רק כאשר הבעלים עוזב את הבית. לרוב רמת החרדה גוברת ככל שהכלב נמצא יותר זמן לבד.
איך אני אדע אם יש לכלב שלי חרדת נטישה?
חרדת נטישה יכולה לבוא לידי ביטוי ביללות, ריור, נביחות, הליכה הלוך חזור, שריטות, חפירות, לעיסת חפצים, מתן שתן או צואה. במצבים חמורים כתוצאה מההתנהגות ההרסנית הכלב אף עלול לגרום לעצמו נזק כמו פגיעה בציפורנים, בעור או בשיניים. כלבים עם חרדת נטישה מגיבים לרוב בהתלהבות יתרה כאשר הבעלים חוזרים הביתה.
למה זה קורה?
לא ברור מה גורם לחרדת נטישה ומדוע כלבים מסוימים מפתחים את התנהגות זו בעוד שאחרים לא. התופעה יכולה להתפתח בכלבים אשר גרים עם בעלי חיים אחרים או לבד. יתכן וזה נפוץ יותר בקרב כלבים שעברו התעללות או עברו מספר רב של בתים. כמו כן, כלבים אשר לא חוו סוציאליזציה מתאימה בתור גורים עם כלבים ואנשים אחרים עלולים לפתח התנהגות זו. ישנם כלבים המפתחים זאת במעבר לבית חדש וישנם כלבים המפתחים זאת בגיל מבוגר יותר.
במידה ויש חשד לחרדת נטישה חשוב להביא את הכלב אל הוטרינר על מנת שיוכל לבדוק ולוודא שאכן מדובר בבעיה התנהגותית. לעיתים יש צורך בבדיקות נוספות על מנת לוודא שהכלב לא סובל ממחלה אחרת אשר גורמת לבעיית ההתנהגות.
מה עושים?
חשוב להבין שהתנהגות זו נובעת מחרדה ולא מתוך כעס של הכלב או רצון שלו להתנקם בבעלים. נזיפה או ענישה של הכלב עלולים להוביל לבלבול, חרדה נוספת והחרפת ההתנהגות ההרסנית.
איך מטפלים?
הטיפול לרוב משלב בין טיפול התנהגותי (לעיתים בשילוב עם מאלף) לטיפול תרופתי. חשוב מאוד להתאזר בסבלנות, יכולים לעבור שבועות ואפילו חודשים עד שנראה תוצאות. הטיפול התרופתי כולל תרופות נוגדות חרדה אשר יש לתת אותם באופן קבוע ורציף ולא רק כשנראה שהכלב חרד. התרופות לרוב מרגיעות את הכלב מספיק על מנת שיוכל להתרכז בטיפול ההתנהגותי. בסופו של דבר מה שבאמת משנה את ההתנהגות החרדתית זה הטיפול התנהגותי. טיפול בתרופות בלבד לרוב לא יפתרו את הבעיה.
