מהי מחלת כליה כרונית?
מחלת כליה כרונית (מכונה לעיתים גם "כשל כליה כרוני") הינה מצב של ירידה בתפקוד הכליות. זהו ממצא שכיח בכלבים וחתולים בעיקר במבוגרים.
מספר עובדות חשובות שיש להבין על מחלת כליות כרונית:
- עליה של מדדי הכליה בדם (אפילו קלה ביותר) מעידה כי מעל ל- 75% מתפקוד שתי הכליות נפגע.
- הנזק לכליה הינו בלתי הפיך.
- המחלה היא כרונית (מתמשכת) – זוהי מחלה פרוגרסיבית אשר אינה מורגשת בשלביה הראשונים אך מידרדרת באופן הדרגתי (על פני תקופה של חודשים אפילו שנים בחלק מהמקרים) עד לשלב הסופי בו תפקוד הכליות נפגע באופן קשה.
- טיפול במחלת כליה כרונית אינו מתקן את המצב, אלא תפקידו להאט את התקדמות המחלה ובכך להאריך ולשפר את איכות חיי החולה במחלה.
מה תפקיד הכליות?
לכליות מגוון רחב של תפקידים חשובים הכוללים:
- סינון ופינוי תוצרי לוואי רעילים שמייצר הגוף בשתן – לכן כאשר הן לא מתפקדות רמת חומרים אלו בדם עולה (כמו מדדי הכליה קריאטינין ואוריאה שמהווים דרך לניטור חומרת המצב).
- ריכוז השתן ושמירה על מאזן המים והמלחים של הגוף – לכן כאשר הכליות לא מתפקדות החיה לא מצליחה לרכז את השתן, והדבר בא לידי ביטוי בעליה בשתייה ובהשתנה מרובים.
- בקרה על לחץ הדם – מסיבה זו סיבוך נפוץ הינו יתר לחץ דם.
- ייצור הורמונים (החשוב ביותר האריתרופואטין – הורמון האחראי על יצירת תאי דם אדומים במח העצם) – לכן סיבוך נפוץ נוסף הינו אנמיה שהטיפול בה הוא מתן של ההורמון החסר בהזרקה (בד"כ בתוספת ויטמין בי 12 וברזל).
מתי נראה את מחלת הכליה הכרונית בכלב או בחתול?
מחלת כליות כרונית יכולה לבוא לידי ביטוי בכל הגילאים, אך נפוצה במבוגרים כתוצאה מהזדקנות ותהליך ניווני של הכליות. המחלה שכיחה פי 3 יותר בחתולים מבכלבים. עם זאת, המחלה יכולה להופיע גם בבעלי חיים צעירים יותר כתוצאה מפגם מולד, נטייה משפחתית (גנטיקה), פגיעה כלייתית טראומתית, דלקת/זיהום בכליה וכדומה.
מהם הסימנים של מחלת כליה כרונית?
רוב הסימנים הקליניים אינם ספציפיים והם תוצאה של חוסר התפקוד הכלייתי והצטברות בדם של רעלים שאמורים להתפנות על ידי הכליה בשתן. הסימנים הנפוצים ביותר: עליה בשתייה ועליה בהשתנה, ירידה בתיאבון, ירידה במשקל, התייבשות, ירידה בפעילות ודיכאון.
סימנים אחרים פחות נפוצים: מצב פרווה ירוד, הקאות, ריח רע מהפה, כיבים בפה וחולשה.
מאחר ומחלת כליות כרונית היא מחלה פרוגרסיבית הסימנים מחמירים עם הזמן.
הסיבוכים הנפוצים ביותר אשר נראים במחלה הם: יתר לחץ דם ואנמיה (ירידה בתאי הדם האדומים). כמות הסימנים הקליניים נראית מפחידה אבל לא בהכרח כל הסימנים יופיעו אצל החיה החולה, הרבה מהסימנים תלויים בחומרת המחלה ובביטוי המחלה האישי כל חולה.
כיצד יאבחן הוטרינר מחלת כליה כרונית בכלב או בחתול שלך?
אם הכלב/החתול מראה את אחד הסימנים הנ"ל יש לקחת אותו אל הוטרינר לבדיקה. אבחון מחלת כליה כרונית אצל הוטרינר הינו פשוט יחסית וכולל לקיחת היסטוריה טובה, בדיקה גופנית מקיפה ובדיקות דם ושתן.
אם יש עדות לנזק כלייתי, יהיה צורך בהערכה מעמיקה יותר של הנזק, הגורם ומצב הכליות הכוללת בדיקת אולטראסאונד בטן, בדיקת יחס חלבון/קריאטינין בשתן ולעיתים רחוקות גם ביופסיית כליות.
כמה חמור המצב?
מחלת כליות כרונית כיום מדורגת ל-4 שלבים כתלות ברמה בדם של מדד הכליה בשם קריאטינין.
שלב 1 הוא השלב הקל ביותר ושלב 4 הינו השלב החמור ביותר. ככל שהשלב יותר מתקדם, כך החיה תראה יותר סימנים קליניים ותצטרך יותר טיפול תומך.
שלב ראשון – דירוג לפי רמת הקריאטינין בדם.
שלב שני – תת דירוג לפי רמת החלבון בשתן ורמת הלחץ דם
שלב 1 עד תחילת שלב 3 (קריאטינין קטן מ 3.5-4):
שלבים יחסית התחלתיים של המחלה, עם טיפול נאות וקצת מזל, החולה יכול לחיות חודשים עד שנים. רב החולים בשלבים האלו יצטרכו טיפול בסיסי בלבד שיותאם לצרכי החיה האינדיווידואלית, לרב לא יהיה צורך במתן נוזלים תת-עורי.
בכל המקרים, זה חיוני שהחיה תאכל – עדיפות למזון כלייתי!!
סוף שלב 3 ושלב 4 (קריאטינין גבוה מ3.5-4):
שלבים מתקדמים יותר של המחלה – אין זה אומר שצריך להרים ידיים! הדבר תלוי בחיה האינדיווידואלית, יש כלבים וחתולים שמסתדרים יחסית טוב גם בשלבים הללו, לכן כדאי לתת צ'אנס ולראות איך בעל החיים שלך מתמודד עם המצב.
בעלי החיים בשלבים אלו דורשים יותר מהטיפול הבסיסי (לרב מדובר במתן נוזלים תת עורי וטיפול באנמיה) מה שיותר מחייב ודורש קצת יותר היענות מצידם של הבעלים, אבל זה לא בלתי אפשרי ודורש לפחות ניסיון מצד הבעלים.
מהו הטיפול במחלת כליה כרונית?
כפי שהוסבר, לא ניתן לרפא את הנזק הכלייתי במחלת כליה כרונית. מטרת הטיפול העיקרית היא האטת ההידרדרות של המחלה והארכת חיי בעל החיים תוך שיפור איכות חייו. חומרת המחלה והסימנים הקליניים של בעל החיים יקבעו איזה טיפול דרוש.
אוכל רפואי – אוכל רפואי המותאם לחולי כליה הינו אחד הדברים החשובים ביותר בטיפול בחולי כליה. האוכל הכלייתי הינו אוכל דל בחלבון, פוספט ומלח ועשיר בסיבים, חומצות שומן וויטמין די .
מחקרים שונים הראו כי מתן אוכל כלייתי בשלבים הראשונים של מחלת כליה כרונית הינו אחד מהיסודות החשובים והיעילים ביותר בטיפול הכלייתי מבחינת הארכת חיי החולה ושיפור איכות חייו. לכן על הבעלים להתאמץ, להתעקש ולדאוג שהחולה יאכל את האוכל הכלייתי.
המעבר לאוכל כלייתי יכול להוות אתגר, בעיקר בחתולים. יש מספר אסטרטגיות שמטרתן עידוד אכילת המזון הכלייתי על ידי מעבר הדרגתי מהאוכל הרגיל לאוכל הכלייתי (תקופת המעבר צריכה לקחת לפחות 7 ימים. בחתולים ניתן להשתמש בשיטת שני כלי אוכל שנראה שמקלה על המעבר), לא להתחיל את החלפת המזון בזמן שהחיה מאושפזת או לא מרגישה טוב, מתן האוכל מקורר/מחומם/טמפ' החדר לפי העדפת החולה, מעבר ממזון יבש לרטוב או להיפך ושימוש במעודדי טעם (מיץ של טונה, מרק עוף, כמות קטנה של אוכל רגיל). ניתן לנסות מזונות של חברות שונות עד שתקלעו לטעם הספציפי של החתול או הכלב שלכם.
מתן תזונה מספיקה – ירידה באכילה שכיחה מאוד בחולי כליה בעיקר עקב הקאות ובחילות. יש לדאוג שהחתול/כלב אוכל לא רק את האוכל הרפואי המותאם לחולי כליה אלא גם אוכל כמות מספיקה. בעיקר בשלבים המאוחרים של המחלה ייתכן ויהיה צורך במתן תרופות מעודדות אכילה.
מים – אחד הבעיות העיקריות בחולי כליה הינה התייבשות (בעיה זו נפוצה בחתולים יותר מכלבים עוד בשלבים המוקדמים של המחלה) לכן יש לעודד את הכלב/חתול לשתות הרבה על ידי גישה חופשית למים טריים, פיזור מספר קערות מים ברחבי הבית, מעבר למזרקות מים שמעודדות שתייה בחתולים והחלפת המזון היבש במזון רטוב שמכיל אחוז גבוה יותר של מים.
בשלבים מתקדמים יותר של המחלה יש צורך במתן נוזלים תחת העור – התהליך פשוט ונלמד על ידי הבעלים בקלות כך שיכולים לתת לחולה את הנוזלים בבית באופן יומיומי.
טיפול ביתר לחץ דם – חולי כליה עלולים לפתח לחץ דם גבוה אשר פוגע בכליה ומחמיר את הנזק הכלייתי וכן גורם לפגיעות נוספות בגוף (היפרדות רישתית בעין הגורמת לעיוורון, בעיות לב, דימום מוחי וכתוצאה מכך בעיות נוירולוגיות). כל כלב/חתול המאובחן עם מחלת כליות כרונית חייב לעבור החל מהבדיקה הראשונה מדידות לחץ דם עוקבות ואם נמצא כי סובל מיתר לחץ דם חייב לקבל טיפול להורדת הלחץ דם (כדורים) ולהגיע למעקבי לחץ דם באופן קבוע.
טיפול באנמיה – אחד מתפקידי הכליה הינו יצירת אריתרופואטין, הורמון האחראי על ייצור תאי הדם האדומים. לכן בהרבה מחולי הכליה מתפתחת אנמיה (ירידה במספר תאי הדם האדומים בדם) בעיקר בשלבים המתקדמים יותר של המחלה. אנמיה קלה אינה מהווה בעיה אך עם התקדמות המחלה האנמיה מחמירה וכאשר החיה מראה סימני חולשה ועייפות יש לטפל באנמיה. הטיפול כולל מתן הורמון אריתרופואטין סינטטי, תוספי ברזל ובי 12.
הורדת רמת הפוספט בדם – במחלת כליה עולה רמת הפוספט דבר הגורם להחמרת הנזק הכלייתי, דלדול העצם ולהחמרת האנמיה. רמת הפוספט ניתן לשליטה בתחילה בעזרת האוכל הכלייתי אך בשלבים מאוחרים יותר של המחלה יש צורך בהוספת קושרי פוספט הניתנים עם המזון.
טיפול בחומציות קיבה, בחילות והקאות – נדרש בשלבים המתקדמים יותר של המחלה ונעשה על ידי מתן מגיני קיבה ונוגדי בחילות.
טיפול באיבוד חלבון בשתן – איבוד חלבון בשתן שכיח במחלת כליות ומאיץ את הנזק לכליה. אבחון חלבון בשתן נעשה על ידי בדיקה מיוחדת של השתן הנקראת בדיקת יחס חלבון קריאטינין בשתן. הטיפול כולל מתן תרופות מסוג חסמי האנזים ACE.
משבר אקוטי של כשל כליה:
משבר אקוטי הינו מצב של הידרדרות פתאומית וחמורה במצב הכליה. לרב זה נקשר להתייבשות חמורה. המשבר עלול לקרות באופן פתאומי והרבה פעמים גורם לזיהוי מחלת הכליה בחיה או עלול לקרות בחיה המאובחנת עם מחלת הכליות תקופה ארוכה. המשבר אקוטי הינו תוצאה של משבר במאזן הנוזלים של החולה מה שמביא להתייבשות ולעליה חמורה מאוד במדדי הכליה (קריאטינין, אוריאה, פוספט)
במצב זה החיה מאוד חולה – חלשה, מאוד מדוכאת, לטרגית, עיניים שקועות, ריח חזק ביותר מהפה, לא אוכלת ולעיתים גם מקיאה. משבר אקוטי הוא מצב חירומי ומסכן חיים וחייב בטיפול אינטנסיבי באשפוז בבית חולים וטרינרי עם מתן נוזלים לוריד. הטיפול חייב להינתן במהירות. ככל שהטיפול יידחה, כמות הרעלנים בגוף תעלה מה שרק יחמיר את המצב.
במקרים אלו, כאמור ההמלצה היא לאשפז את בעל החיים ולחזור אחר מדדי הכליה (קריאטינין וbun), מלחים בדם ומדד לאנמיה (ריכוז כדוריות דם אדומות בדם) אחת ליום, כל עוד יש ירידה במדדי הכליה ההמלצה היא להמשיך ולאשפז במטרה להוריד את הקריאטינין כמה שיותר, לאחר שהירידה בקריאטינין נעצרת ההמלצה היא לעוד 24 שעות של אשפוז במהלכן החיה עוברת גמילה הדרגתית מנוזלים כדי שלא תהיה הידרדרות של הכליות בזמן הורדה מנוזלים לוריד.
מה הצפי לעתיד (הפרוגנוזה) במקרי כשל כליה כרוניים?
הפרוגנוזה מאוד אינדיווידואלית – תלויה בחומרת הסימנים קליניים, מדדי הדם, היענות הבעלים ובעל החיים לטיפול, איכות הטיפול, תגובה לטיפול, שיקולים כלכליים והרצון /חוזק של החיה עצמה.
מאחר ומדובר במחלה כרונית יהיה צורך במעקבים אחר התקדמות המחלה – בשלבים התחלתיים כאשר החיה מרגישה טוב בדיקות דם ושתן אחת ל3-6 חודשים ובשלבים מתקדמים הביקורות יהיו תכופות יותר.
למרות שמחלת כליה כרונית היא מחלה מחלה פרוגרסיבית וסופנית, עם מעט מאמץ, סבלנות, אהבה והשקעה מצד הבעלים ניתן לנהל את המחלה בצורה יעילה, להאריך את חיי החולים ולשפר את איכות חייהם במשך חודשים עד שנים.