אנמיה המוליטית בכלבים וחתולים

אנמיה המוליטית – הרס חיסוני של תאי הדם האדומים

אנמיה היא מצב בו קיים חסר בגוף בעל החיים בכדוריות הדם האדומות (אשר תפקידן בהעברת חמצן מן הריאות לאברי הגוף).

אנמיה המוליטית היא חסר של כדוריות הדם האדומות בשל הרס שלהן (המוליזה) הנגרם או מתווך על ידי מערכת החיסון של הכלב או החתול (immune mediated hemolytic anemia). במצב זה מערכת החיסון של בעל החיים גורמת להרס כדוריות הדם האדומות וכתוצאה מכך בעלי החיים הופך לאנמי, לרוב בצורה קיצונית ומסכנת חיים. 

קיים סינדרום המשלב הרס בכדוריות הדם האדומות ובנוסף יש גם הרס של טסיות הדם הנקרא אוונס, מצב זה חמור כמובן יותר, הפרוגנוזה שלו פחות טובה והוא נדיר מאוד בחתולים לעומת כלבים.

מהם הגורמים לאנמיה המולטית בחתולים וכלבים?

בכ-70% הסיבה להרס החיסוני של תאי הדם אינה ידועה. במקרים אלו מדובר על מחלה “ראשונית” (אוטואימונית). בשאר המקרים המצב הוא “משני” לגורם אחר.

גורמים משניים לאנמיה המוליטית 

בכלב הגורמים הידועים למצב הם תרופות שונות (דוגמא ממשפחת הסולפא), גורמים מדבקים כגון קדחות קרצית (ארליכיה/ בבזיה – לא המין הקיים בארץ), חיסונים (לא מוכח ככל הנראה) וגידולים. 
בחתול הגורמים לאנמיה המוליטית כוללים גורמים מדבקים כגון איידס חתולים, וירוס FeLV,  מיקופלזמה, תרופות כגון PTU (תרופה הניתנה בעבר ליתר פעילות בלוטת התריס), חיסונים (כאמור, לא מוכח) וגידולים . 

בכלבים, הגזעים בהם המחלה נפוצה כוללים – קוקר ספניאל, פודל, שיצו, רועה צאן אנגלי עתיק ולאסה אפסו אך המחלה קיימת בכל הגזעים. כמו כן, היא נפוצה יותר בנקבות (לעומת זכרים) בגילאים 3-8 שנים.  

סימני אנמיה המולטית בכלבים וחתולים

• דיכאון
• חולשה (חוסר רצון לצאת לטיול או עייפות בטיול) – נגרמת  בשל חוסר החמצן לאברי הגוף.
• חוסר רצון לאכול
• ירידה במשקל 
• ריריות חיוורות 
• נשימות מהירות – נגרמות עקב האנמיה וחוסר חמצן בגוף או עקב קריש דם לריאות (אחד מסיבוכי המחלה החמורים). 
• שתן כהה או צהוב / כתום חזק 
• צהבת – סימן חשוב של המחלה. ההמוגלובין המופרש מכדוריות הדם האדומות המפורקות במחלה הופך לבילירובין אשר  יכול להצטבר בדם ולגרום לצהבת.
• חום 
• הקאות  
• שתיה והשתנה מרובים

כיצד יאבחן הוטרינר אנמיה המולטית בכלב או בחתול שלכם?

• היסטוריה רפואית – לרוב התלונה העיקרית של הבעלים היא שבעל החיים עייף יותר ולא רוצה לצאת לטיולים. לעיתים הבעלים יתלונן על כך שהכלב מתנשף יותר מהרגיל או אם מדובר בחתול בד”כ התלונה תהיה כי הוא מתכנס או ומתחבא. בנוסף, לפי ההיסטוריה, הוטרינר יכול להעריך אם הייתה חשיפה לגורם משרה כלשהו. 
• בדיקה גופנית –  הוטרינר יכול לזהות ריריות חיוורות עד לבנות. קצב לב וקצב נשימות מהירים עקב חוסר בחמצן, כמו גן הווטרינר יחוש כי הטחול מוגדל ולעיתים גם הכבד ולעיתים תזוהה צהבת. בנוסף ניתן להעריך את צבע השתן (אדום / חום או צהוב חזק – כולם יכולים להיות במצב של אנמיה המוליטית). 
• בדיקות דם – בבדיקות הדם, פרט לאבחון האנמיה עצמה וחומרתה, חשוב לראות תפקודי כליה וכבד אשר יכולים להיפגע עקב המחסור בחמצן . בנוסף ניתן להעריך את חומרת הצהבת וכן צבע הנוזל של הדם יכול להעיד על דרך הרס כדוריות הדם.
• אולטראסאונד בטן וצילומי בית חזה –  אלו מסייעים לוטרינר לחפש גורמים משרים למחלה כגון גידול או דלקת חמורה כגון דלקות לבלב או דלקת רחם. 
• בדיקת שתן –  מסייעת בזיהוי המוגלובין בשתן, מדדי צהבת בשתן ונותנת מידע על נזק כלייתי אם קיים. 

בדיקות נוספות המסייעות באבחון ספציפיות

• תפקודי קרישה – בדיקה חשובה מאחר ואם תפקודי הקרישה לא תקינים, יתכן והאנמיה בבעל החיים נגרמת מגורם אחר ולא בשל אנמיה המוליטית.
• אוטו אגלוטינציה – בדיקה המזהה הצמתה (חיבור) של כדוריות הדם אחת לשניה עקב הימצאותם של נוגדנים המצמידים אותם אחד לשני.
• שבירות אוסמוטית – מזהה תאי דם אדומים ההופכים שבירים יותר במחלה (בדיקה זו אינה ספציפית מאחר ויש מחלות אחרות הגורמות לכך).
• מבחן COOMBS – מזהה נוגדנים כנגד כדוריות דם אדומות. 
• בדיקות דם לזיהוי טפילי דם שונים.

טיפול באנמיה המוליטית בחתולים וכלבים

בשל מורכבות האבחון והטיפול באנמיה המוליטית, המקרים הקשים בדרך כלל מטופלים בבית חולים וטרינרי ולעיתים מלווים על ידי וטרינר מומחה ברפואה פנימית. כמו כן חשוב להבין כי בזמן משבר חמור, בעל החיים נמצא במצב מסכן חיים ולכן נדרש האשפוז בבית חולים וטרינרי עד התייצבות.

קיימים מספר מרכיבים לטיפול במחלה

1. מתן מנת דם: במקרים חמורים בהם האנמיה היא קשה ומסכנת חיים בעל החיים יטופל במנות תרכיז כדוריות דם אדומות מבנק הדם של בית החולים. בחלק מהמקרים יש צורך במספר מנות דם (מנות הדם מאפשרות “לקנות זמן” לבעל החיים, עד שהרס תאי הדם האדומים נעצר בעזרת הטיפול התרופתי). בכלבים לרוב אין בעיה לתת מנת דם ראשנה  ללא בדיקה מוקדמת של זיהוי נוגדנים (סיווג דם), בחתולים תמיד יהיה צורך לעשות בדיקה לסיווג דם לפני מתן דם.
   מנת הדם משמשת לייצוב ראשוני של בעל החיים ובהמשך הטיפול עצמו מכוון להפסקת הרס כדוריות הדם האדומות והפחתת ייצור הנוגדנים כנגדן.
2. סטרואידים – סטרואידים משמשים לדיכוי מערת החיסון והפסקת הרס כדוריות הדם האדומות. תרופות אלו משמשות כקו ראשון במחלה.
   המטרה בטיפול היא להגיע למינון המינימלי האפשרי האפקטיבי כאשר הטיפול הוא ארוך (מספר חודשים) וההירידה במינון היא הדרגתית. חשוב לזכור לא להפסיק את הטיפול בבת אחת מאחר והדבר עלול להוביל למצב מסכן חיים ו/או חזרתיות של המחלה.
3.  תרופות קו שני: תרופות אימנוספרסיביות (מדכאות מערכת חיסון) נוספות: ציקלוספורין, אזתיופרין, סלספט, לופלנומייד ועוד.
4. תרופות למניעת היווצרות קרישי דם (סיבוך חמור של המחלה הוא קריש דם בכלי הדם המובילים לריאות).
5. טיפול נגד טפילי דם באם יש חשד סביר לכך.
6. בנוסף לכל אלו בעל החיים במשבר יטופל באשפוז בבית החולים בנוזלים (מאחר ובד”כ בעלי חייים אלו אינם אוכלים ואינם שותים), נוגדי בחילה, מעודדי תיאבון ועוד.

מהי הפרוגנוזה של אנמיה המולטית ?

לצערנו, בשל סיבוי המחלה הרבים יחסית (בין היתר בשל הסכנה ביצירת קרישי דם) התמותה עשויה להגיע ל50%. באם ישנה מעורבות גם של הרס טסיות הדם (סינדרום evans) במקביל התמותה מגיעה עד 70%.

חשוב להבין כי טיפול אינטנסיבי בשלב מוקדם של המחלה עשוי להציל חיים ולמנוע חלק מן הסיבוכים. הטיפול כאמור נעשה לרוב באשפוז בבית החולים הווטרינרי של מספר ימים ולאחר מכן ממשיך בבית בתרופות דרך הפה לאחר שהכלב מרגיש טוב יותר ואוכל בעצמו.

עם זאת, יש להבין היא משך הטיפול וזמן ההחלמה המלא אורכים חודשים ארוכים ואף יש כלבים או חתולים הדורשים טיפול לכל החיים.

הניטור לאחר השחרור מצריך בדיקות דם חוזרות כל שבועיים – חודש בכדי להעריך את השפעת הטיפול. כאשר נראה שיפור משמעותי בכמות תאי הדם האדומים ניתן להוריד בהדרגה את מינון התרופות ואף כאמור, לנסות בהדרגה להפסיקן לחלוטין.

חשוב להבין כי חלק מהכלבים מחלימים לחלוטין, בייחוד במקרים בהם נמצא גורם ראשוני הניתן לטיפול כגון טפילי דם.

בחתולים, לרוב המחלה מגיבה מהר יותר מאחר ובמקרים רבים הגורם הראשוני ניתן לטיפול ולכן אחוזי ההחלמה גבוהים יותר וזמן האשפוז הדרוש קצר יותר.