בלוטות התריס ממוקמות בצוואר משני צידי קנה הנשימה של החתול והיא מפרישה הורמונים שונים להם תפקיד חשוב מאוד בקצב המטבוליזם (חילוף החומרים) של הגוף וכתוצאה מכך על רמת הפעילות הכללית של החתול.
פעילות יתר של בלוטת התריס או היפרתירואידיזם הינה מחלה הורמונלית המאופיינת בייצור עודף של הורמונים על ידי בלוטות התריס. חתולים עם היפרתירואידיזם נוטים לשרוף אנרגיה מהר יותר ולכן לרוב יהיו חתולים מאוד רזים שאיבדו משקל למרות שאוכלים כמויות גדולות של מזון ומראים תיאבון מוגבר מהרגיל.
הגורם להיפרתירואידיזם אינו ידוע. אבל ברוב המקרים השינוי בבלוטה אינו סרטני, שתי בלוטות התריס נגועות (לרוב אחת יותר מהשניה) והן משנות את גודלן ונעשות מוגדלות. במיעוט המקרים (1-2% בלבד) הגורם הוא סרטני, וידוע כגידול בשם אדנוקרצינומה.
במקרים בהם הגורם אינו סרטני הטיפול דיי יעיל בעיקר אם המחלה נתפסה בשלב המוקדם והתחזית לטווח הארוך היא טובה אך לעומת זאת, במקרים בהם הגורם הוא גידול סרטני הטיפול קשה יותר והתחזית פחות טובה.
היפרתירואידיזם באה לידי ביטוי כמעט תמיד בחתולים בגילאי גיל העמידה ומבוגרים (מאוד נדיר לראות בחתולים מתחת לגיל 7 שנים). המחלה נראית גם בזכרים וגם בנקבות באותה שכיחות.
סימני יתר פעילות בלוטת התריס בחתולים
חתולים עם היפרתירואידיזם מפתחים מגוון של סימנים קליניים. בתחילת המחלה הסימנים שמציג החתול הם קלים אך עם התקדמות המחלה הופכים להיות יותר מודגשים. מאחר והמחלה באה לידי ביטוי בעיקר בחתולים מבוגרים, לעיתים החתול נושא עוד מחלה נלווית שיכולה לגרום לסיבוכים נוספים או למסך את הסימנים המאפיינים של המחלה.
הסימנים הקליניים האופייניים הם:
איבוד משקל ורזון למרות עלייה בתיאבון ועלייה באכילה. - עליה בשתיה
- חוסר מנוחה, עצבנות
- היפראקטיביות
- עליה בקצב לב
- פרווה לא מטופחת
- שלשולים ו/או הקאות
- משיכה למקומות קרים והתרחקות ממקומות חמים
- בשלבים מתקדמים – נשימה בפה פתוח בזמן סטרס
בשלבים מתקדמים מאוד – עייפות, לתרגיה, חוסר תיאבון – סימנים הפוכים!
סיבוכים נפוצים של יתר פעילות בלוטת התריס בחתולים
כשל לב – הורמוני התירואיד משפיעים על שריר הלב וגורמים לו להתכווץ יותר וגם מעלים את קצב הלב ובכך גורמים לעומס על הלב. ללא טיפול במחלה , שריר הלב מתעבה ושינוי זה יכול להוביל בסופו של דבר לכשל לב. מסיבה זו, חתולים שאובחנו עם היפרתירואידיזם מומלץ שיעברו גם הערכה לבבית .
חלק מהחתולים עם היפרתירואידיזם צריכים בנוסף לטיפול במחלה גם טיפול נוסף שמטרתו הקלה של פעילות הלב. ברוב המקרים אם תופסים את המחלה בשלב יחסית מוקדם ומתחילים טיפול מוקדם יחסית אין צורך בטיפול נוסף ובעיית הלב תשתפר ואף תיפתר לחלוטין.
יתר לחץ דם – סיבוך נוסף שעלול להתפתח כתוצאה מהיפרתירואידיזם. ללא טיפול, יתר לחץ דם עלול להשפיע על איברים שונים בגוף (עיניים, כליות, לב ומוח). אם יתר לחץ דם אובחן יש להתחיל בטיפול מתאים על מנת להפחית את הסיכון לאיברים השונים. כמו במחלת לב אם החתול יקבל טיפול מוקדם נגד פעילות היתר של בלוטת התריס, יתר לחץ הדם יפתר מעצמו.
מחלת כליות כרונית – מחלה זו להבדיל משני הסיבוכים האחרים אינה תוצאה ישירה של יתר פעילות של בלוטת התריס, אבל שתי המחלות הללו הרבה פעמים יופיעו יחדיו כי נפוצות יותר בקרב חתולים מבוגרים. הבעיה היא שפעילות הייתר של הבלוטה תורמת להעלאת זרימת הדם לכליות ובכך “משפרת” את תפקוד הכליות. התוצאה היא שבחלק מהמקרים, ההיפרתירואידיזם ממסכת על חומרת מחלת הכליה הכרונית, שככל הנראה יותר חמורה ממה שבדיקות הדם באמת מעידות. מסיבה זו, עם התחלת הטיפול בהיפרתירואידיזם חייבים לנטר באופן תכוף גם את פעילות הכליה לוודא שאין החמרה במצב (על ידי בדיקות דם ושתן)!
לעיתים עם הצלחת הטיפול בהיפרתירואידיזם רואים הידרדרות חמורה במצב הכליות, במקרים אלו יש להוריד את מינון הטיפול בהיפרתירואידיזם כך שהמחלה תהיה בטיפול חלקי בלבד.
אבחון יתר פעילות בלוטת התריס בחתולים
- היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית מקיפה של החתול – הגדלה של בלוטות התריס (לא בכל המקרים ניתן למישוש)
- בדיקות דם מלאות ושתן – להערכת מצבו הכללי של החתול ובין הייתר תפקוד הכליות
- בדיקת דם להורמוני התירואיד – בדיקה ספציפית לרמת הורמוני התירואיד
- לעיתים בדיקת אולטראסאונד תעזור במקרי חשד לגידול בלוטת התריס
הטיפול במחלה
ישנן מספר אופציות לטיפול בהיפר-תירואידזם, לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות משלה:
טיפול תרופתי
תרופה אשר חוסמת את ייצור הורמוני התירואיד ושחרורם מהבלוטה. תרופה זו לא מרפאת את המחלה אך מאפשרת שליטה על המחלה. התרופה נקראת מתימזול (במקומות אחרים בעולם יש נגזרת שלה הנקראת קרבימזול) והיא ניתנת לפה פעמיים ביום. לאחר ייצוב, חלק מהחתולים יורדים לפעם ביום. בחתולים אשר קשה לתת תרופות יש גם צורת מדבקה המשחררת את החומר למחזור הדם או בחלק מהמקומות מתן בג’ל הנמרח על האוזן.
רמות ההורמון יורדות לנורמה תוך כ- 3 שבועות. לאחר מכן המינון יעבור הערכה מחודשת. הטיפול ניתן לכל החיים.
חסרונות:
- תופעות לוואי – אלו אינן שכיחות ומופיעות בכ-15% מהמקרים המטופלים. לרוב מופיעת בצורה קלה – ירידה בתיאבון, חולשה, לתרגיות והקאות. עלולות להופיע תופעות לוואי חמורות יותר – ירידה במספר התאים הלבנים וירידה במספר טסיות הדם (התאים להם תפקיד בקרישת הדם), פגיעה בתפקוד הכבד ובעיות עוריות. תופעות לוואי אלו נדירות, אך אם מופיעות יש לעבור לאחת משתי אופציות הטיפול האחרות.
- לא מהווה ריפוי למחלה.
- יש צורך בניטור הכולל בדיקות דם ולחץ דם במהלך השלבים הראשונים של הטיפול.
- גירוד בפנים (קורה בפחות מ-4% מהמקרים) לרב מצריך הפסקה של התרופה.
יתרונות:
- זמין
- זול
- אין צורך באשפוז
- אין צורך בהרדמה
- מאפשרת שליטה על רמת המחלה לפי מינון התרופה (במקרה של ירידה בתפקודי כליות)
- אם אין הופעה של תופעות הלוואי במהלך שלושת חודשי הטיפול הראשונים ככל הנראה לא יופיעו בכלל, תופעות הלוואי אינן שכיחות.
טיפול כירורגי
הטיפול הניתוחי ביתר פעילות של בלוטת התריס בחתולים הוא הסרת הרקמה הנגועה באמצעות ניתוח. ברוב המקרים הניתוח הוא מוצלח ומספק פתרון לטווח מאוד ארוך ואף לכל החיים. ישנה סכנה בהכנסת חתול עם היפרתירואידיזם להרדמה כללית לכן יש צורך בטיפול ראשוני על ידי טיפול התרופתי הנ”ל ורק לאחר ייצוב החתול יוכנס לניתוח (כמובן הניתוח עצמו מבוצע ע”י כירורג וטרינר מומחה עם נוכחות רופא מרדים).
חסרונות של הטיפול הכירורגי
- הטיפול אינו מתאים אם קיימת רקמה אקטופית של תירואיד (במקום אחר בגוף), במקרה הזה הסימנים הקליניים יחזרו בשלב כלשהו.
- סיכון בהרדמה של חתול מבוגר חולה, ייתכן גם עם בעיית לב.
- יקר (גם הניתוח וגם המעקב לפניו ואחריו).
- סיכון של איבוד הקול של החתול כסיבוך של הניתוח.
- סיכון להתפתחות סינדרום הורנר בעין כסיבוך מהניתוח.
- לא ניתן למנן את דרגת המחלה, לכן חייבים לעשות ניטור כלייתי טוב ולוודא שאין בעיית כליה חמורה לפני שמבצעים את הניתוח.
- לוקח כ 1-3 חודשים עד לייצוב רמות ההורמוני התירואיד בדם לאחר הניתוח.
- לפעמים לאחר הניתוח החתול הופך להיות עם חסר בהורמוני התירואיד וחייב טיפול תרופתי.
- אם במהלך הניתוח נוצר נזק לבלוטות יותרת התריס (הפרתירואיד) המצויות בסמוך לבלוטות התריס יכול להתפתח חוסר איזון של סידן בגוף. ברמות קיצוניות הדבר גורם לתופעות לוואי חמורות ואף מסכן חיים.
יתרונות של הטיפול הכירורגי
- אם הניתוח מצליח ואין סיבוכים מהווה פתרון לכל החיים ללא צורך בטיפול תרופתי.
- אין צורך במתקן מיוחד כמו בטיפול הרדיואקטיבי (ראו את הטיפול הבא).
טיפול רדיואקטיבי
השיטה הבטוחה והיעילה ביותר לטיפול במחלה. הזרקה של יוד רדיואקטיבי אשר הורג את הרקמה של הבלוטה שגורמת לייצור עודף של הורמוני התירואיד. לא קיים כרגע בישראל.
טיפול מזוני
החלפת המזון למזון רפואי יעודי (מזון y/d של הילס).
יתרון – אינו דורש מתן תרופות לחתול.
חסרון – אסור לחתול לאכול כל מזון אחר, לא כל חתול מוכן לאכול את המזון הרפואי. חייבים לוודא כי בבית אספקה ומלאי ארוך טווח בכדי למנוע מצב של חוסר במזון המתאים (לעיתים אספקת המזון אינה סדירה).
ניטור הטיפול בחתול עם היפרתירואידיזם
לאחר אבחון היפרתירואידיזם והתחלת טיפול מומלץ לעשות בדיקות נוספות לניטור התגובה לטיפול:
- מעקב רמת הורמון התירואיד בדם – הערכת התגובה לטיפול ומניעת הורדה יותר מידיי של ההורמון. נעשה כל שלושה שבועות עד שהחיה מתייצבת ואחכ אחת ל- 3-6 חודשים.
- מעקב אחר תפקודי כליה – בתחילת טיפול אחת לשבוע לוודא שמדד הכליות לא עולה לאחר התחלת טיפול, אח”כ אחת לשלושה שבועות במקביל לניטור רמת ההורמון בדם. לאחר שהחיה מתייצבת אחת לשלושה – שישה 3-6 חודשים.
- אם יש עליה באנזימי כבד לפני הטיפול – יש צורך בשניים – שלושה מעקבים לאחר התחלת טיפול, לרוב יורד לאחר התחלת טיפול ואין צורך במעקב נוסף.
- מעקב אחר לחץ דם.
- הערכה של מצב הלב – ע”י ECG , צילומי בית חזה ואקו לב.
לסיכום
יתר פעילות של בלוטת התריס באה לידי ביטוי בעיקר בחתולים מבוגרים. ברוב המקרים (98-99%) הגורם למחלה שפיר (לא סרטני) ואז הטיפול במחלה יעיל, בעיקר כאשר המחלה מאובחנת בשלב מוקדם. רק במיעוט מהמקרים (1-2%) הגורם הוא סרטני (גידול בשם אדנוקרצינומה) ובמקרים אלו הטיפול קשה יותר.
מבחינת קושי, נגישות ומחיר – הטיפול התרופתי הוא הקל והזול ביותר. תופעות הלוואי מהמתימזול קורות בפחות מ-15% מהחתולים המטופלים בטיפול תרופתי ואינן שכיחות!
