ד"ר עידו קידר

נתנייתי במקור, גר היום בגבעת שמואל עם אשתי- שלי, רוקחת במקצועה. שלי ואני משמשים כמשרתים של יפיוף לבן ומשופם בשם לפק'ה. אימצנו אותו בתור גור שבור רגל שלא בוטח באף אדם, אך מאז הוא הבין שבני אדם יכולים להיות מאוד שימושיים. לפק'ה כבר השמיד מנורה של איקאה, עשרות גלילי נייר טואלט, ובחודשים האחרונים הוא שוקד על מריטת השטיח.

לפני לפק'ה גידלנו את בוגי- טרייר מאוד מעורב, שנפטר בגיל 16 וחצי. השנים האחרונות בחייו של בוגי חלו במקביל ללימודי בבית הספר לוטרינריה ברחובות, ולעיתים החומר שלמדתי בכיתה "חיכה לי בבית". לבוגי היו מחלת כליות כרונית, תת תיפקוד של בלוטת התריס (היפותירואידיזם) וסניליות. למרות זאת, ובזכות טיפול אוהב, בוגי נהנה מאיכות חיים מצויינת, ולימד אותי כמה סיפוק אפשר לקבל מרפואת חיות גריאטריות.

פעם, כשהיה לי זמן, נהגתי לקרוא; ש"י עגנון, הופמן ,בוקובסקי, הראבל, יוסה הם מהסופרים האהובים עלי ביותר. עכשיו אני בעיקר קונה ספרים ומבטיח לעצמי להגיע אליהם בקרוב. לפק'ה אגב, מביע עניין עז במדף ספרי ההיסטוריה. הוא מפיל בכל פעם ספר אחר ו"עובר" על הדפים.

אני חובב מטוסים (מנוי על בטאון חיל האוויר מאז הבר מצווה), ומרוצי פורמולה 1. בין שאר סגולותיה המופלאות של אשתי, אני גאה לספר שאף היא אוהדת פורמולה עוד מבית הוריה, ובירח הדבש שלנו נסענו לראות מרוץ באיטליה.