צליעות – למה, איך וכמה
ד"ר ארז אבן חן 

כלבים וחתולים, כמו בני אדם ואפילו יותר, אוהבים לרוץ, לשחק, ולהיות פעילים. גם אצלם יש מי שפעיל יותר ומי שפחות, מי שיותר בכושר ומי שמעדיף לרבוץ. כשפעילים – לפעמים יש גם בעיות. בעיות אלה יכולות להתבטא בצליעה, שיכולה לנבוע מגורמים שונים.

צליעה היא באופן עקרוני ביטוי לאחד משני מצבים:
כאב בגלל בעיה אורתופדית (מערכת השלד או השרירים), או פגיעה במערכת העצבים. רוב הצליעות משתייכות לקטגוריה הראשונה – ונובעות מסיבה אורתופדית; לעתים הבעיה ברורה – בעקבות מכה או פציעה, אך במקרים אחרים, הגורם לא ידוע ומצריך בדיקה מדוקדקת כדי להגיע לאבחנה וטיפול מתאימים. גורמים אפשריים יכולים להיות זיהומים במפרקים שונים, שרירים תפוסים או קרע בשרירים לאחר מאמצים קיצוניים, קריעה או מתיחה של רצועות, בעיות התפתחותיות, פריקות מפרקים, שברים (בעצמות גדולות או בעצמות קטנות בתוך מפרקים) ובמקרים חריגים אפילו גידולים.
לעומת כל אלה, צליעה שמקורה בפגיעה במערכת העצבים תגרום ברוב המקרים לרגל רפויה שתוחזק במנח לא תקין או תיגרר על הרצפה.

מהלך הבדיקה
בבדיקת צליעה של כלבים, נתחיל את הבדיקה מחוץ למרפאה. חשוב שהכלב יהיה נינוח ככל האפשר כדי שילך בצורה רגועה וטבעית. נרצה לראות את הכלב הולך – בקצב איטי, בהליכה מהירה, ולבסוף בריצה. בכל אחד מהמקצבים, רואים דגשים שונים ומאפיינים שונים לצליעות.

השלב הבא של בדיקת הכלב, והראשון של בדיקת החתול, יתרחש בחדר הבדיקה: בשלב זה נעבור על הרגל בצורה יסודית, נמשש ונזיז את כל המפרקים בטווח התנועה הטבעי שלהם. המטרה אינה להכאיב לכלב או לחתול הנבדק, אלא למצוא אם יש כאב בתנועה טבעית שאמורה להיות נוחה. בשלב זה נבדוק גם את התגובות של מערכת העצבים – ע"י בדיקת רפלקסים.

קיימים מספר גורמים נפוצים לצליעה בכלבים וחתולים: חלקם נובע מאירועים חד פעמיים כגון פציעות, שברים, קוצים או גופים זרים אחרים. אחרים נובעים ממחלות שונות - וניתן לסווג אותם לפי הרגל והמפרק הפגועים.

רגל קדמית:
חלוקת המשקל באופן טבעי בין פלג הגוף הקדמי והאחורי אינה שווה. הרגליים הקדמיות נושאות בין 60% ל 70% ממשקל הגוף, ולכן צליעות בהן יכולות להיות מאד בעיתיות. המפרקים המועדים לבעיות ברגליים הקדמיות הם המרפק והכתף. לשמחתנו, בעיות במפרקים אלה פחות שכיחות מבעיות ברגליים האחוריות, אך הן בהחלט קיימות.

מפרק הכתף – זהו מפרק יציב יחסית, והסיבות העיקריות לצליעה מערבות לרוב דלקות שונות או פגיעות במבנה הסחוס המפרקי האופייניות לגיל צעיר בלבד.
מפרק המרפק – מפרק מורכב מאד, הבנוי למעשה משלוש עצמות. החלק שמתחת למרפק, בנוי משתי עצמות המשיקות זו לזו וחולקות את נשיאת המשקל ביניהן. בעיות מרפקים אינן נפוצות ביותר, אך כאשר אלה מתרחשות הן מורכבות וקשות לפתרון. רוב הבעיות נובעות מפגיעות התפתחותיות שונות, המביאות לחוסר התאמה בין משטחי העצמות השונות. מכאן שאבחון מוקדם וטיפול מתאים יכולים למנוע החמרה והגעה למצבים מסובכים.

רגל אחורית:
אמנם נשיאת המשקל על הרגליים האחוריות חלקית יותר, אבל לרגליים האחוריות חשיבות רבה בדחיפה קדימה בתהליך הריצה, הקפיצה והקימה מישיבה או שכיבה. צליעות על רגליים אחוריות נפוצות מאד, וקיימים טיפולים שונים במטרה להפחית את הסבל מהן.

מפרק הירך – מפרק בעל טווחי תנועה גדולים מאד, המאפשרים לרגל האחורית להגיע לזוויות שונות. בעיות התפתחותיות במפרק זה אופייניות לגזעים גדולים וגזעי ענק, והתופעה קיבלה את השם Hip Dysplasia. גם כלבים קטנים וחתולים יכולים לסבול מבעיות במפרק זה, אך מכיוון שמשקל הגוף נמוך בהרבה, נדיר שמקרים אלה מתבטאים בצליעה משמעותית.
מפרק הברך – זהו אחד המפרקים המעניינים ביותר בגוף, מכיוון שלמעשה הוא בנוי משתי עצמות היושבות אחת על השנייה. חיבור העצמות ויצירת התנועה הטבעית נשלטים ע"י רצועות שונות – חלקן בתוך המפרק וחלקן מחוץ לו. בתוך החלל המפרקי קיימים סחוסים ("המיניסקוסים") וכרית שומן, האחראים לספיגת הזעזועים ומניעת המגע של עצם בעצם – מגע הגורם לכאב. הבעיות הנפוצות במפרק הברך הן קריעה של רצועות אלה (קרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך הוא הגורם הנפוץ ביותר לצליעה בכלבים גדולים), או פגיעה במנגנון של פיקת הברך. הפיקה הינה למעשה עצם היושבת בתוך "מסילה"; גורם צליעה נפוץ נוסף במפרק הברך הוא בריחה של הפיקה ממסילה זו. מצב זה נפוץ מאד בכלבים קטנים ובגזעי שעשועים. הבעיות הנפוצות במפרק הברך מצריכות לרוב טיפול כירורגי. קיימות שיטות שונות לתיקון כירורגי של בעיות אלה, בהתאם לגורם הראשוני ולחומרת המצב.

במידה ומתגלה צליעה אצל הכלב או החתול, חשוב להבין שמדובר בסימן המעיד על כאב. חשוב להימנע ממאמצים במצב כזה, כדי לא לגרום להחמרת המצב. יש להגיע לבדיקה וטיפול מוקדם ככל האפשר כדי למנוע שינויים שנגרמים עם שחיקת העצמות, התנועה הלא טבעית והדלקת שמאפיינת בעיות במפרקים.

לרוב יש צורך בצילומי רנטגן כדי להשלים את האבחון, ואז ניתן לקבוע את חומרת המצב ואת הטיפול המתאים. באופן כללי, טיפול בבעיות אלה יכלול שמירת משקל נמוך ככל האפשר, שיכוך כאבים במידת הצורך, הגבלת פעילות לפעילות המתאימה למצב בעל החיים ובמידת האפשר – פרוצדורות כירורגיות. אנו מנסים להימנע מניתוחים מיותרים, אך קיימים מקרים רבים בהם צפוי שניתוח יעזור מאד וישפר את יכולת התנועה של בעל החיים – ויש לשקול זאת בחיוב.

המון בריאות – ושלא נדע מצליעות!

[הקודם] [למעלה] [הבא]