|
מיקופלסמה (המוברטונלה) –
אנמיה מדבקת בחתולים
ד"ר ארז אבן חן
המוברטונלה הוא למעשה שם היסטורי של טפיל דם הפוגע בכדוריות הדם של חתולים.
לפני מספר שנים, התגלה שטפיל זה נמנה למעשה עם משפחה של
חיידקים בשם מיקופלסמה, ונמצאו מספר תתי זנים של חיידק זה.
עד לפני מספר שנים נהוג היה לחשוב שחיידק המיקופלסמה
מועבר ע"י טפילים חיצוניים כגון פרעושים וקרציות. מחקר
מקיף שבוצע בארה"ב גילה שהדבר איננו כך, אך דרך ההעברה
האמיתית עדיין הינה בגדר תעלומה. החשד כיום הוא שההעברה
מתבצעת דרך רוק, בין אם בנשיכה או בליקוק הדדי בין חתולים.
חתולים רבים נחשפים לטפיל, ומחקרים הראו נשאות אצל עד 20%
מאוכלוסיות חתולים במקומות שונים בעולם (החיידק נפוץ בכל
העולם). עם זאת, מחלה כפי שמתוארת כאן מתבטאת רק בחלק קטן
יחסית מהמקרים – ותלויה ככל הנראה בגורמים סביבתיים
וחיצוניים אחרים, למשל מחלות נלוות, תזונה לקויה או סטרס.
כאשר חתול נדבק במיקופלסמה, החיידק נצמד לקרום החיצוני של
כדוריות הדם האדומות שלו.
כתוצאה מהתיישבות החיידק, נגרמים מספר תהליכים:
1. החלשת דופן הכדורית האדומה בשל הנגיעות בחיידק גורמת
להתפרקות מהירה של כדוריות הדם וקיצור משך חייהם של
הכדוריות.
2. תגובה חיסונית נגד החיידק גורמת להיצמדות נוגדנים לדופן
הכדורית. תאי מערכת החיסון מזהים את הנוגדנים הללו,
וכתגובה טבעית מסלקים את הכדורית ממחזור הדם ומפרקים אותה.
תהליך זה מתבצע בטחול.
3. כפי שניתן לראות במחלות טפיליות/זיהומיות רבות, כתוצאה
מתגובת המערכת החיסונית מופיע חום גבוה המביא להרגשה
לא טובה, לירידה בתאבון, להתייבשות ולמעשה לתחילת מעגל הרסני של
מחלה.
4. בעקבות פירוק מוגבר של כדוריות הדם, נגרמים 2 סיבוכים
לא פשוטים:
א. אנמיה – קצב ייצור כדוריות הדם ע"י מח העצם לא עומד
בקצב הפירוק בעקבות המחלה, ולכן רמת הכדוריות האדומות
הולכת ויורדת עד למצב מסכן חיים אם לא ניתן טיפול מתאים בזמן.
ב. 'צהבת' – הכבד מתמודד באופן פתאומי עם תוצרי פירוק
רבים של כדוריות דם. תוצרים אלה הופכים באופן נורמלי בגוף
לחומר בשם "בילירובין" שצבעו צהוב. חומר זה מסולק ע"י הכבד דרך
מערכת המרה. בחתולים נגועים בחיידק
המיקופלסמה, הכבד מתקשה לעמוד בעומס של תוצרי הפירוק, וכאשר
חומרים אלה מצטברים בגוף מתחילה צביעה של
העור והריריות בצבע צהוב אופייני – ומכאן השם "צהבת".
אבחון
המחלה אינו תמיד פשוט. החשד עולה
מבדיקה גופנית של החתול, בה ניתן לזהות סימנים כמו חום,
התייבשות, טחול מוגדל, ולעתים אף צהבת. כדי להגיע לאבחנה
מלאה, יש צורך בספירת דם, ולעתים אף בבדיקות כימיה בדם.
ספירת הדם האופיינית מראה תהליך התחדשות סוער של תאי הדם,
ובמקביל הרס של כדוריות. במשטח דם ניתן לעתים לזהות את
החיידק עצמו על גבי כדוריות הדם. במידה ויש ספק לגבי
האבחנה, ניתן כיום לשלוח בדיקת
PCR למעבדה חיצונית. בדיקה זו מזהה למעשה את הדנ"א של הטפיל בתוך
הדם של החתול, ויכולה לקבוע באופן חד משמעי אם חתול נגוע
בטפיל זה.
הטיפול
בהמוברטונלה יכול להיות פשוט למדי אם המחלה נתפסת מוקדם;
טיפול אנטיביוטי פשוט אך ממושך (הטיפול נמשך 3 שבועות)
לרוב מביא להחלמה, אם כי מחקרים מראים שחתולים אלה נשארים
נשאים של הטפיל כמעט תמיד, ושמחלה יכולה להתפרץ פעם נוספת
במידה והחתול בסטרס או חולה במחלה אחרת.
במצבים בהם המחלה מתקדמת, הטיפול עשוי להיות לא פשוט. חתולים אנמיים מאד
עשויים להזדקק למנת דם, וצריכים לרוב להתאשפז ולהיות
מטופלים בנוזלים, אנטיביוטיקה בהזרקה, תרופות להורדת חום,
טיפול תומך והשגחה מלאה. פעמים רבות יש לשלב סטרואידים
בתחילת הטיפול על מנת להחליש את פעילות מערכת החיסון נגד
הכדוריות האדומות. עם זאת, בהינתן טיפול נכון ואגרסיבי
מספיק, רוב החתולים ישרדו את המחלה גם כאשר המצב מתקדם.
מניעת המחלה בעייתית מכיוון שדרך ההדבקה לא לחלוטין ברורה. מניעת מלחמות, נשיכות ומניעת
טפילים חיצוניים הם האמצעים העיקריים שניתן ליישם –
באמצעות עיקור/סרוס וטיפול קבוע נגד טפילים חיצוניים.
אמצעי חשוב נוסף הוא מניעת מחלות אחרות, ומכאן חשוב להדגיש
את חשיבות החיסונים והשמירה על מצב בריאותי תקין באופן
כללי. בנוסף, זיהוי מוקדם של סימני מחלה וטיפול מוקדם
וממוקד יעזרו למנוע סיבוכים וסיכונים מיותרים.
מניעת המחלה מתמקדת במניעת טפילים
חיצוניים. חתולים שמטופלים היטב נגד פרעושים וקרציות לא
חשופים לטפיל ובכך הסבירות שיחלו נמוכה מאד.
בנוסף, זיהוי מוקדם של סימני מחלה
וטיפול מוקדם וממוקד יעזרו למנוע סיבוכים וסיכונים
מיותרים.
[הקודם] [למעלה] [הבא]
|
