| |
|
|
היפדיספלזיה
Canine Hip Dysplasia (CHD)
ד"ר ארז אבן חן
מחלת ההיפדיספלזיה היא מחלה התפתחותית של מפרקי הירך
בכלבים. זו מחלה נפוצה מאד, בעיקר בכלבים מגזעים גדולים
וגזעי ענק, אם כי לעתים ניתן לראות מקרים גם בגזעים קטנים.
המחלה גורמת לחוסר התאמה בין עצמות האגן ועצמות הירך, ובשל
כך לחופש מוגזם במפרק הירך. כתוצאה מחופש זה, נגרמים
שינויים במפרק המחמירים עם הזמן ומתבטאים בצליעה, כאב,
קושי בקימה, וכן בריצה אופיינית המכונה "ריצת ארנבת" (Bunny
hopping)
– קפיצה עם שתי הרגליים האחוריות ביחד. ככל שהמחלה מתקדמת,
הכלבים מתקשים לעמוד על הרגליים האחוריות, ובעיקר מתקשים
למתוח את הרגל לאחור ולכן נמנעים מלקפוץ למכונית, מלעלות
מדרגות, או מלעמוד על שתי הרגליים האחוריות.
נהוג לדרג את רמת החופש באגן לפי סולם של אותיות מ
A
(הכי טוב) ועד
F
(הכי גרוע), אך שיטה זו הינה מאד סובייקטיבית וכיום
מופיעות שיטות מתקדמות יותר לקביעת מצב האגן כבר מגיל מספר
חודשים.
|
הגורמים
למחלה לא ידועים באופן
מוחלט, וכוללים בין השאר גורם תורשתי וגורם תזונתי. הגורם
התורשתי מושתת ככל הנראה על מספר גנים ולא גן בודד, כך
שהתורשה מסובכת וקשה לנבא את התוצאה שבזיווג.
הגורם התזונתי מבוסס על מחקרים שהראו שתזונה עשירה מדי
וגדילה מהירה מדי מחמירים את המופע של המחלה – החשד הוא
שמצב זה נגרם בשל חוסר תאום בין קצב התפתחות השלד (העצמות)
והרקמה הרכה (השרירים והסחוסים).
ניתן לבצע חלוקה של הכלבים הלוקים במחלה לשתי קבוצות:
1.
כלבים צעירים (לרוב בין 5 ל 10 חודשים) המראים סימני חוסר
נוחות בהליכה וקשיים בקימה משכיבה. לרוב בגיל זה לא יהיו
שינויים דרמטיים במבנה המפרקים, אך ניתן יהיה לראות חוסר
התאמה שיעיד על העתיד להתרחש.
2. כלבים מבוגרים המראים סימנים בחומרה הולכת וגוברת במהלך
חייהם. לכלבים אלה יהיו כבר ברוב המקרים שינויים מבניים
משמעותיים במפרקים שניתן לראות בצילומי רנטגן.
|
היפדיספלזיה
לרוב מופיעה בשני צידי האגן, אך בצילום זה- בצד שמאל בלבד. |
טיפול:
ניתן לטפל במצבי היפדיספלזיה במספר דרכים, בהתאם לחומרת
המצב ונכונות בעלי הכלב. עקרונות הטיפול הבסיסי ביותר במצב
זה מושתתים על הפחתת משקל, שמירה על פעילות מוגבלת ואחידה,
הפחתת התהליך הדלקתי המתקיים במפרק ושיכוך כאבים במידת
הצורך.
במידה וטיפול זה אינו מספק, ניתן לשקול אחת מתוך 4
אופציות ניתוחיות שונות:
האופציה המקיפה והחדשנית ביותר היא למעשה השתלת מפרק
מלאכותי, בדומה לנעשה בבני אדם מבוגרים. זהו ניתוח
אורתופדי מורכב למדי, אשר בסופו הכלב מתפקד בצורה מלאה
ונטולת כאבים לחלוטין. אופציות ניתוחיות אחרות יכולות
להיות קטיעה של ראש עצם הירך (מומלץ בכלבים עד 20 ק"ג
בלבד), סיבוב מפרק האגן (מוגבל לגיל 7-9 חודשים בלבד לפני
התפתחות שינויים ניווניים במפרק), וחיתוך עצבי החישה למפרק
(מונע את הכאב אך לא פותר את התקדמות המחלה).
|
טיפול נוסף אפשרי הוא שימוש בחומרים תומכי סחוס,
כגון מגה-גלופלקס ואחרים; נושא יעילות חומרים אלה שנוי
במחלוקת גדולה, הן בעולם הוטרינרי והן בעולם הרפואה
האנושית. הרעיון מאחורי טיפולים אלה מתבסס על מתן מרכיבים
הדרושים לבניית הסחוס וליצירת הנוזל התוך מפרקי, במטרה
לעודד יצירה תקינה של סחוס שנשחק במהלך המחלה. למרות
ההיגיון העומד לכאורה מאחורי טיפול זה, ולמרות נסיונות
רבים, לא קיים מחקר כלשהו המראה יעילות של חומרים אלה
בטיפול במקרים הסובלים מהמחלה. מאידך, לא קיימים גורמים
שליליים, ויש הטוענים שמוצרים אלה שיפרו מאד את איכות חיי
הכלב שלהם, ולכן לעתים אנו כן מנסים לשלב חומרים אלה
בטיפול למרות העדר ההוכחות המדעיות.
מניעת
המחלה יכולה להתבצע
במספר אופנים; הראשון – פיקוח על הרביה של גזעים מועדים.
בגזעים גדולים וגזעי ענק נושא זה מפוקח לרוב ע"י מועדון
הגידול, אך חשוב להדגיש את האחריות האישית של כל מגדל
למנוע רביה של כלבים עם אגן גרוע. השני – זיהוי מוקדם של
הסימנים ומניעת התדרדרות המחלה, בדרכים שצויינו לעיל. בשני
המקרים יש צורך בביצוע צילומי רנטגן בגיל בגרות על מנת
לקבוע את מצב האגן, וכך לצפות האם יש להיערך לבעיות כלשהן
בהמשך חייו של כלבכם.
הקודם] [למעלה]
[הבא] |
|
